Rename קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה! (המגיד).txt to קול בת ציון תתיפח …

…תפרש כפיה.txt

Ben-YehudaToOtzaria/ספרים/מאמרים ומסות/יוסף יושעה ריבלין/קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה! (המגיד).txt → Ben-YehudaToOtzaria/ספרים/מאמרים ומסות/יוסף יושעה ריבלין/קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה.txt

@@ -3,4 +3,4 @@
 <p>ירושלים, יום ו' ז' שבט תרכ"ה.</p>
 <p>יום צרה ותוכחה ונאצה היה לנו יום השני בשבוע זאת פ' ויאמר ה' אל משה בא! היום ההוא ד' קראהו לבכי ולמספד לאבל ולמעכ“ת קינה. ביום ההוא לפנות ערב בא שמשנו חשך כוכבנו כבה נר המערבי פנה זיו העולם אורו הודו והדרו אופל ועלטה עטפה הר בת ציון ועל כל גבעות ירושלים השבת מאפליה, אהה! רבינו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני נזר דורנו תפארת לאומנו אור עינינו רוח אפינו רכב ישראל ופרשיו הגאון האמתי צדיק יסוד העולם מרנא ורבנא <strong>משה יהודא ליב</strong> זצוק”ל זיע“א שהיה אבד”ק קוטנא בעל סי' זית ערנן וס' תפארת ירושלים על משניות. הה! בהגיגי אש בוער בעצמותי, דמי רותחה בהטיפי וכל קרבי התחלחלו לזכר רבינו עטרת ראשנו אשר זכינו לראותו עומד חי עמנו שמנה שנים ושני ירחים והעמיד תלמידים אדירי התורה גם פה עיר קדשנו ת“ו. הוא מסר נפשו בתורתו ובתפלתו כאחד מן הראשונים. הוא הקדיש כל תאות לבו גם כל כחו ויתר אונו לתורתו ועבודתו. בעת למדו תורה ראה ראינו את גבורתו אשר בעת נכנס אל היכל התורה וחדריה פנימה לחשוף את שפוני טמוני מסתריה. גם בריחי ברזל גדע ברב כחו עדי נפתחו לפניו כל שערי החכמה העמוקה ודלתי התורה הנעלמה ונבעו מצפוניה כי שמה שבר רשפי מאוויי גוו. לחם לא אכל ומים לא שתה ושינה נדדה מעיניו. בכל עת התהלכו בחדרי הפלפול האמתי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ועינינו ראו כי אז קרן אור פני משה ובאש מתלקחת על פניו מחדוותא דאורייתא עד אשר העלה ואשר הביא גם לתלמידיו רב פנינים מפיקי נוגה והסביר להם אל כל בעים רוחו הכביר המפרק הרים ומשבר סלעים. הוי עמנו! על ראשנו התנוססה עטרת זהב גדולה בהדרת קדש משובצת כל אבן יקרה ואור גדול נגה עלינו. אהה! הורמה העטרה חשך אורנו עליו כל זרע ישראל יקוננו עליו יילילו עליו בבכי ימררו. הוא היה לישראל לאב בדור הזה אב בתורה אב בצדקות אב בחכמה ואב לרחם. הוא כשמעו מכל צרה הבאה לבית יעקב ויחל משה את פני ד' בבכי ובזעקה ובתחנונים לא חסה על כחו ללכת אצל כותל מערבי וקבר רחל אמנו זי”ע לחלות את פני ד' אולי יעתר ובאין תפונה עצרה תפלתו רבות רעות. אהה! אבדנו כלי חמדה נזר הקדש. הנה בחג הסוכות העבר בחלותו חולי כבד זעקנו כלנו בתפלה ובתחנונים ושב ורפא לו אמרנו נצחנו ושמחנו. אויה לא ארכו ימי שמחתנו מהר שבת משוש לבנו גם תפלתנו לא עלו למרום. וכי הרבינו לזעוק ולשוע בכל היום ההוא בנעורינו ובזקנינו שתם תפלתנו ואראלים נצחו וכל העם רואים כבלע את הקדש. בשעה עשירית עת מנחת ערב בתוך המון רב ובראשם רבנים גדולים חכמי ירושלים עוטרים את מטתו ואבוקות של אור בידיהם והוא עד צאת נפשו בקדושה ובטהרה היו שפתיו נעות וידיו שלח פעמים רבות למקום תפלין בראש ובזרוע וינשקם עד חדלו שפתיו לנוע וישתוקו. אז לא ידענו איך עמודי הבית לא התפלצו אל קול בכי העם ושאגתם בקול איום ונורא מאד מברכים ברכת דיין אמת ובתוכם הגאון הגדול אור העולם אור המאיר ני' האבד“ק קאליש שליט”א. אוי ואבוי זעק בקול מר קולו עוז קול חוצב להבות אש על הראש ועל העטרה אשר יחד נפלו. איכה יכולנו וראינו הגוף הקדוש והטהור עמוד אש דת ניחת לארץ וזקני בת ציון וחכמיה גדולי הספרדים והאשכנזים הורידו לארץ ראשם וישבו לארץ מסביב למשכן גוויית רבינו וזעקו מרה הא ואבוי, הוי אדון והוי הודו עטרת ראשנו הודינו זיונו והדרנו ויחד מקוננים ומיללים כעל חורבן בית אלקינו. איכה נשאר מתום בלבבנו ובגדנו בשמענו את קול הגאון דקאליש ש“י עומד בתוך עדת ה' קהל רב בתוך הבית המדרש הגדול “אהלי יעקב” מקום תפלתו של רבינו זיע”א ששם הביאוהו אחרי טהרתו כד“ת ושואג בקול מר ונמהר: “רבינו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני ועיניו נובעות דמע כמבועי המים”. גם לפני צאת העם בנסוע הארון מאת פני העיר. גם במורד הר ציון עם קבר זכריה הנביא על מעברות נחל קדרון הספידו אותו רבנים גדולים: ה”ה הרב הגדול בתוי“ר כו' מו”ה <strong>משה נחמיה</strong> ני' רב מחאסלאוויץ והרב הגדול בתוי“ר כו' מו”ה <strong>יעקב ליב</strong> ני' ועוד מן המגידים יודעי ספוד. וכל העם הולכים הלוך ובכה זעוק והילל עד בואם ועד עלותם ההרה מרום הר הזתים הנשקף על פני הר בית ד' מקום מקדשנו ותפארתנו שמה נגנז הארון הקדש תנצב“ה. בת ציון הורידי כנחל דמעה אל תדום בת עיניך נצלת עדייך הסרת עטרת תפארתך. גזית נזרך והשלכת ויצא ממך כל הדרך. בגוע רבינו הגאון מקוטנא פנה זיוך פנה הודך פנה הדרך. ארץ פולין ספדי זעקי והלילי על בנך בן בטנך, בניך בתוכך ראו את ידו החזקה וגבורתו ללחום במלחמתה של תורה. על שדמתך נטע ארזים גבוהים רבנים גדולים אדירי תורה מוריך והוריך בעת הלו נרו עלי ראשך! תלמידיו קרחו וגוזו קרעו לבבכם גם בגדיכם העלו עפר על ראשיכם שימו אפר תחת פארכם. עוד לא תחזו אור פני רבינו קרן ואת האש הגדולה אשר להטה על פניו בהגיגו בתורת ד' הה! לא תראו עוד. נבואה נספדה ונילילה יחד נזעקה מר נצרחה. אהה! מי ילמדנו דעת כרבינו ומי יודיענו דרך תבונות ונתיב החכמה אשר הורינו רבינו משה עבד ד'. הגאון מקוטנא תפארת ירושלים ונזר דורנו. הן שבעים ושלש שנה רבינו במותו אשר אמרנו עוד שנים רבות יחיה ויאריך ימים על כסא תורתו וגדולת צדקתו הה! אבדנו גזרנו אבדנו. – ואתם בני תבל אשר הודענו אתכם מכל זאת בלא חמדה רק למען כבודו של רבינו למען בכל עיר ועיר כשמעכם את הקול המר והנמהר הזה. תקשרו מספד מר ואבל יחיד תעשו והוא גם הוא שם במעון קדשו בשמים ממעל ימליץ טוב ויפגיע בעד כל המתאבלים עליו ואינם מתעצלים בהפסדו ח”ו. וגם ה' לא יוסיף לדאבה עוד ויחוס וירחם על יתר הפליטה לקיים בנו חכמי ישראל להגדיל תורה ולשתלה על תלמי לבב בני עמנו כקדם ויחיש לגאלנו בבי"ע.</p>
 <p>הכותב בדמע</p>
-<p><strong>אדי"ר.</strong></p>
+<p><strong>אדי"ר.</strong></p>